ד”ר יבגני וינברג

הקלסיפיקציה הפריודונטלית העדכנית מ- 2017 מטשטשת את ההגדרה והאבחנה של מחלה כרונית מתקדמת (Chronic Periodontitis) מול מחלה אגרסיבית ( Aggressive Form – AggP) ומתבססת בעיקרה על קצב ההרס הפריודונטלי, הכימות הטיפולי וגורמי הסיכון (Modified Risk Factors) לקבלת סיווג של שלבים (Stages) ומדרג (Grade).

יחד עם זאת, הקלסיפיקציה החדשה אינה יכולה לבטל בהינף את השונות ( differentiation) בין 2 הסיווגים (Severe Chronic vs. AggP) שהתבססו על אפיון הרס שונה, מיקום אנטומי, גיל, תגובת מאחסן לקויה ודומיננטיות מיקרוביאלית ייחודית.

מטרות הטיפול הפריודונטלי הינן לשקם את הפריודונטיום ההרוס ולעצור את התקדמות המחלה. טיפול פריודונטלי רגנרטיבי במטופלים עם AggP, בייחוד באלו המציגים דפוס מקומי של המחלה המתאפיין בפגיעה עיקרית בשיניים טוחנות וחותכות הראשונות, הינו בעל סיכויי הצלחה גבוהים, גם במקרים של אובדן תמיכה מתקדם.

שתי הגישות העיקריות לביצוע טיפול פריודונטלי רגנרטיבי ( GTR, EMD ) עם/ללא שימוש ב- Biomaterial scaffolds לסוגיהם, נבחנו בעבודות שונות והתוצאות לגבי ערך מוסף של שילובם בכירורגיה הרגנרטיבית הינן חלוקות ואינן חד-משמעיות.

יוצגו מספר מקרים של מגוון טיפולים רגנרטיביים באתרי AggP והערכת הצלחתן לאורך זמן. יושם דגש על גורמים משפיעים כמו טיפול ברקמה הרכה, OHP, ו-SPT.